יום שלישי, 27 בדצמבר 2011

טבת (ואולי- טב"ת?)

טבת (ואולי טב"ת?)
חודש טבת, הינו חודש "חשוך" שהרי אין בו חגים. ויתרה מכך, המועד היחידי שבו הינו יום אבל וצום. כמו כן, ימי טבת הינם הימים הקצרים בשנה, ימי גשם וקרה, ימי התכנסות והסתגרות פנימה. אך דווקא בימים אלו יש בכוחנו לנצלם להתכנסות פנימה לא רק "איש-איש וביתו" כי אם "איש-איש ופנימיותו". כניסה פנימה כדי להוציא מהכוח אל הפועל את הטמון בנו...
טב"ת = טמון בליבנו כוח תפילה.
טב"ת = טע בנו תבונה.
תבונה- ליישב דעתנו, תפילה- לקשר עצמנו לאלוקינו. תבונה- לראות מעבר לד' אמותינו. תפילה- להתפלל עלינו ועל אחינו/ אחיותינו.
עודנו בתוך חג האור, החג בו מצווים אנו לקיים את מצוות הדלקת נרות חנוכה כל אחד בביתו ויחד עם זאת על החנוכיה להראות ב"שווקים ובחוצות"... על ידי המצווה מחברים אנו את הפנים לחוץ, את החומר לרוחניות.
אם נבין כי אורה של חנוכה מאיר עלינו הלאה לכל השנה, אם נדע באמת כי ה' איתנו בכל זמן ועת, כי אז נוכל למשוך את ה"אור הגנוז" שספגנו זה עתה, הלאה לימי טבת ולכלל ימות השנה. ואזי טבת יקבל משמעות יותר עמוקה...
טב"ת = טנא, ביכורים, תבואה
הטמון בליבנו (תפילה), הנטיעה בתוכנו (תבונה), הינם כאותו יהלום נוצץ ("פוטנציאל"), שכולו כזרע השתול בעמקי האדמה אך בכוחו לצמוח ולבצבץ... אך הטנא, ביכורים ותבואה הינם פרי העמל, היצירה... (מימוש הפוטנציאל) ומעבר לכך, כל אלו יש בכוחם לצמוח שוב ושוב ואף להיטיב הלאה לאחרים ולדורות הבאים עד אין סוף.
בברכת:
רק טוב תמיד
חודש טוב ובשורות טובות
© עדי'ה הדר
*מוקדש לרפואת כל חולי עמך ישראל
"טעמו וראו כי טוב ה' יתברך" - אסף נווה שלום



יום שלישי, 20 בדצמבר 2011

ה"אור הגנוז" שבלב

ה"אור הגנוז" שבלב...
בתוך כל אחד גנוז אור עצום
יש ומאיר הוא עליהם באור זורח,
כשמש המאירה את יומם.
ויש ותחושת תבערה חודרת פנימה לליבם
ואין להם מושג אם ממך היא זו הבעירה,
או שמא נכנסה בהם אש זרה?
יש כאלו נראים קפואים כנציבי מלח,
עדיין לא הבחינו באש הנוגעת
אינם מודעים הם לחום בליבם.
כי אין יהודי ללא נקודת אור
אין, ולו אחד, שנר ה' אינו בוער בקרבו.
הרי לא ניתן לחיות בזה העולם
ללא שמחה ללא אורה.
הקשיבו ללב, אפשרו לו להתקרב...
" ויש הר, ועל ההר עומד אבן, ומן האבן יוצא מעיין. וכל דבר יש לו לב, וגם העולם בכללו יש לו לב.
וזה הלב של העולם הוא קומה שלימה... וזה ההר עם האבן והמעיין הנ"ל עומד בקצה אחד של העולם, וזה הלב של העולם עומד בקצה אחר של העולם... ועל כן אינו יכול לילך אל המעיין, רק עומד כנגדו ומתגעגע וצועק כנ"ל.."
("הלב והמעיין" רבי נחמן)
                           © עדי'ה הדר
אוֹדֶה לָאֵל לֵבָב חוֹקֵר
בְּרָן-יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר
שִׂימוּ לֵב עַל הַנְּשָׁמָה
לֶשֶׁם שְׁבוֹ וְאַחְלָמָה
וְאוֹרָה כְּאוֹר הַחַמָּה
שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר בֹּקֶר
(ר' שמעיה קוסון - מאה 16)

חג אורים שמח

יום שלישי, 13 בדצמבר 2011

מה בין דאגה, חנוכה, אמונה ותפילה?

מה בין דאגה, חנוכה, אמונה ותפילה?
"והכלל, שהתפילה הוא בחינת אמונה, בחינת נסים למעלה מהטבע, בחינת ארץ ישראל בחינת יעקב ובניו. כי י"ב נוסחאות התפילה כנגד י"ב שבטי בני יעקב וכו' עיין שם. אבל כשאדם עומד להתפלל באין עליו מחשבות ובלבולים ונשאר בחושך ואין יכול להתפלל, ועיקר העצה לזה כשהאדם רואה שמבלבלין אותו מאד מאד מתפילתו ועבודתו, ואין לו שום עצה ותחבולה להמלט מהם, אזי עיקר עצתו הוא רק אמת. דהיינו שתראה שיצאו הדיבורים מפיך באמת, ואפילו לפי מדרגתך במקום שאתה שם על כל פנים תראה שיצא הדיבור מפיך באמת כי הדיבור שיצא באמת הוא מאיר לו לצאת מהחשך. כי באמת יש פתחים הרבה בהחשך וכו', עיין שם, רק שהכסיל בחושך הולך ואין רואה הפתח, ואמת הוא אור השם יתברך בעצמו. ועל כן על ידי הדיבור שמדבר באמת לפי מדרגתו, על ידי זה האמת מאיר לו השם יתברך, כביכול, איך לצאת מהחשך שהוא ניצוד בו, בבחינת פתח דבריך יאיר... כי יש חלוקים בין האמת והכל לפי גודל האמת, כי עיקר השתוקקות של השם יתברך אינו אלא אל האמת וכו' (עין שם כל זה היטב היטב): כי זה עצה נפלאה מאד ושווה לכל נפש לצאת מעמקי החשך אפילה על ידי האמת שהוא אור השם יתברך בעצמו, כביכול, בבחינת ה' אורי, כי השם יתברך הוא עצם האמת. וזה בחינת נר חנוכה, כי חנוכה הוא זמן תפלה והודאה להשם יתברך, כמו שאומרים: וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל וכו', כי אז נעשו נסים גדולים ואומרים אז על הנסים וכו', ונסים הם בחינת תפלה למעלה מהטבע כנ"ל, ועיקר התפילה הוא על ידי האמת שהוא אור המאיר לצאת מהחושך כנ"ל..."
(רבי נתן, ליקוטי הלכות, אורח חיים, חנוכה ו)
~~~~~~~~~~
דאגות רבות מציפות את חיינו, מחשבות טורדניות ממלאות את מוחנו.
מה נעשה, כיצד נגיב, איך נתמודד, במה נוכל לעזור. היכן טעינו ומדוע זה קורה לנו?!
ועוד כהנה וכהנה מטלות רבות ומגוונות ואנו בטרדת הימים שוכחים פעמים רבות,
מאין באנו ולאן פנינו מועדות.
"אדם לעמל יולד" אנו אומרים, מחייכים, נאנחים, ואולי בוכים, אך בדרך כלל לאחר מכן ממשיכים... ובהמשך מגיעות עוד דאגות, עוד בעיות, עוד מטלות. המחשבות מתגברות ביתר שאת, מפריעות הן לנו ביום ואף בליל.
אמת! עלינו לנסות להגיע לשורשם של דברים. לעזור, להועיל ולתת מה שניתן.
אך פעמים רבות "לוקחים" אנו בטעות מהקב"ה את "תפקידו".
המילה דאגה מורכבת מאותיות א.ג.ד.ה ומכאן שחסרה לנו אות אחת חשובה האות ב'-ביטחון.
לו ביטחון בה' היה ממלא את ליבנו, את מחשבתנו, כי אז לא היינו מוטרדים ומהלכים טרוטי עיניים כל העת.
כפי שנאמר: "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך". (תהילים נ"ה, כ"ג)
אין זה אומר כי אדם ישב "רגל על רגל" ויאמר: "ה' יעשה כל ואני אשב 'בביטחון' "
ודאי שגם לנו יצירי כפיו, יש מה לעשות ובמה להועיל.
בראש ובראשונה נועיל לנו ולאחרים בכוחנו - כוחו של יעקב אבינו, על ידי "הקול קול יעקב"
זאת אומרת: תפילה, תפילה ועוד תפילה.
נזכיר לעצמנו בכל עת כי עלינו מוטלת ההשתדלות, אך בסופו של דבר הכל מאיתו יתברך.
ועלינו לעשות כל שביכולתנו כדי: "לעקור את היגון והאנחה, ולהניחם בתוך הששון והשמחה"
כפי שמלמד אותנו רבי נחמן.
~~~~~~~~~~~~
ונסיים בדבריו: "טוֹב מְאד לְהַשְׁלִיךְ עַצְמוֹ עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלִסְמךְ עָלָיו וְדַרְכִּי כְּשֶׁבָּא הַיּוֹם אֲנִי מוֹסֵר כָּל הַתְּנוּעוֹת שֶׁלִּי וְשֶׁל בָּנַי וְהַתְּלוּיִים בִּי עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּהְיֶה הַכּל כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ וְזֶה טוֹב מְאד, גַּם אֲזַי אֵין צָרִיךְ לִדְאג וְלַחְשׁב כְּלָל אִם מִתְנַהֵג כָּרָאוּי אִם לָאו, מֵאַחַר שֶׁסּוֹמֵךְ עָלָיו יִתְבָּרַךְ וְאִם הוּא יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה בְּעִנְיָן אַחֵר הוּא מְרֻצֶּה לְהִתְנַהֵג בְּעִנְיָן אַחֵר כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ וְכֵן כְּשֶׁמַּגִּיעַ שַׁבָּת אוֹ יוֹם טוֹב, אֲזַי אֲנִי מוֹסֵר כָּל הַהִתְנַהֲגוּת וְכָל הָעִנְיָנִים וְהַתְּנוּעוֹת שֶׁל אוֹתוֹ הַשַּׁבָּת אוֹ הַיּוֹם טוֹב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּהְיֶה הַכּל כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ וַאֲזַי אֵיךְ שֶׁמִּתְנַהֵג בְּאוֹתוֹ הַשַּׁבָּת וְיוֹם טוֹב שׁוּב אֵינוֹ חוֹשֵׁב וְחוֹשֵׁשׁ כְּלָל שֶׁמָּא לא יָצָא יְדֵי חוֹבָה בְּהַנְהָגַת קְדֻשַּׁת אוֹתוֹ הַיּוֹם מֵאַחַר שֶׁכְּבָר מָסַר הַכּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְסָמַךְ עָלָיו יִתְבָּרַךְ לְבַד" (שיחות הר"ן אות ב')
"עצבות - נועלת שערי שמיים
תפילה - פותחת שערים נעולים
והשמחה - בכוחה לשבר חומות"
(הבעש"ט)
© עדי'ה הדר


שיר: הרב רונן חזיזה - תפילה

יום שלישי, 6 בדצמבר 2011

קצת על חנוכה וחינוך...

קצת על חנוכה וחינוך...
"וזה בחינת חנוכה שהוא הארה ראשונה מכל השנה (כמו שמובא בספרים) והוא מרמזת על התחלת חנוך האדם בעבודה. וזהו לשון חנוכה, שאדם מתחנך בעבודת השם יתברך, ואי אפשר להתחיל בעבודת השם יתברך כי אם כשיש לו מִתחילה מלחמה לשבר כח המדמה כנ"ל, וזהו בחינת מלחמה עובדי כוכבים שהיה קודם חנוכה, שהיא מלכות עובדי כוכבים הרשעה שרצו להשכיח תורת ה' ולהעבירם על חוקי רצונו שזה בחינת כח המדמה, כח הבהמיות, שמתפשט על האדם ורוצה מונעו ולהעבירו מתורת ה', ח"ו, כמו שכתוב (דניאל ח) והצפיר השעיר וכו'. ואחר כך כשזוכה להתגבר על מלכות הרשעה הנ"ל ולשבר כח המדמה כנ"ל, אז מתחילין להדליק נר חנוכה, דהיינו שזוכין לעלות אל השכל שהוא בחינת נר הדולק, כמובא במאמר פתח ר' שמעון (ליקוטי מוהר"ן א,ס). ובכל יום מוסיף והולך כי אסור לעמוד על מדרגה אחת, רק צריך להוסיף קדושה בנפשו בכל יום ויום, ושיהיה שכלו מוסיף והולך בכל יום ויום..."
(ליקוטי הלכות, אוה"ח, חנוכה א)

חנוכה מלשון חינוך, חג בו אנו מחנכים את עצמנו וילדינו להאיר את החשיכה. חג בו החינוך היהודי גבר על החינוך היווני, דרך התורה נצחה את דרך הכפירה.
נאמר: "נר ה' נשמת אדם" פירוש - האדם הוא נר מאיר.ובמקום אחר נאמר כי "נר מצווה ותורה אור".
"נר מצווה" - נר קטן מאיר את החשיכה, אורו מאיר מקומית על הסביבה. כמוהו המצווה מאירה באופן נקודתי.
אף אנו כבני אדם פועלים בנקודות קטנות, במעשה קטן אנו מאירים ומשנים את פני הסביבה.
וכך: נר ועוד נר, מצווה ועוד מצווה, מעשה טוב ועוד אחד, יאירו אט אט את העולם כולו.
"ותורה אור"- התורה המכילה את המצוות כולן הינה אור גדול המאיר לעולם כולו.
וכעת נשאלת השאלה:
מי אלו שנצחו את היוונים? את החזקים? את הרבים? את אנשי הצבא המתוחכמים?
תשובה: לא היו אלו אנשי חיל, ולא גיבורי מלחמה כי אם יהודים פשוטים, לומדי תורה.
ניצחונם הינו ניצחון הרוח על הגשמיות. ניצחון האמונה! ניצחון אור התורה, אור המצווה, אור הנר שנמצא בכל אחד מעם ישראל!

למדים אנו מעניין חנוכה, כי הנר הקטן אותו עלינו בסך הכל להדליק, חשוב הוא עד מאוד, והוא שיאיר פינה ועוד פינה...

מסופר על רבי ישראל סלנטר שלמד מוסר השכל מסנדלר פשוט: בשעת לילה מאוחרת בעיר וילנה, צעד רבי ישראל מביתו לעבר בית המדרש לעסוק בתורה ולהתבודד עם קונו. לפתע הבחין באור קטן מהבהב מתוך חנותו של הסנדלר. תמה רבי ישראל על כך שהסנדלר ממשיך בעבודתו בשעת לילה כה מאוחרת. נכנס רבי ישראל לחנותו של הסנדלר ומצאו יושב ומתקן נעליים לאור הנר. ברכו רבי ישראל לשלום ושאלו: "אמור נא לי, מפני מה הנך יושב בשעה כה מאוחרת ומתקן נעליים?'' ''רבי'', השיב הסנדלר בפשטות-
''כל זמן שהנר דולק אפשר עוד לתקן...''
נרעד רבי ישראל עד עמקי נפשו, וראה בדבריו של הסנדלר רעיון עמוק ונפלא, ומוסר השכל כביר, ואמר לעצמו: "אכן! מה מאוד נכונים הם דבריו של הסנדלר. כבר אמר שלמה המלך עליו השלום: ''נר ה' נשמת אדם''- הרי נשמתו של האדם משולה לנר, וכל זמן שהנשמה שוכנת באדם ודולקת בתוכו, עליו לעמול ולתקן את מעשיו ודרכיו. למדו והשכילו".
וכמו הנרות מאירים הם ילדינו, לכל ילד וילד אור המיוחד רק לו.
עלינו מוטלת הזכות והחובה, לשמור על נרותינו הקטנים ולחנכם למען יגדל אורם ויתעצב: למידות טובות, לאהבת העם והארץ, אהבת ה' ותורתו. וזאת על ידי לימוד, חינוך, שיחה, הסברה והכי חשוב על ידי היותנו משמשים להם דוגמא טובה.
וככל שנוסיף שמן טוב לאורם כך ילך הוא בעז"ה ויגבר...

מי ייתן ותצלח דרכנו
ונזכה לחנכם על ברכי התורה והאמונה,
בדרכי האבות והאמהות הקדושים.
אכי"ר!
© עדי'ה הדר