רק להדליק את הנר...
הדלקתי נר אחד ויחיד
לו שלהבת קטנטנה אך רבת גוונים
ולפתע הופיע "אורח" בתוכי-
חייך, הביט פנימה ושאל מניין "פרנסתי"?
והסביר כי ברצונו להבין: מה מניע את עשייתי?
"מניין הופעת?" שאלתי בלאט...
ושאלתיו: "הֲלָנוּ אַתָּה אִם-לְצָרֵינוּ"?
(יהושע ה' י"ג)-
(יהושע ה' י"ג)-
האם מצד הקדושה הינך או שמא להיפך?
אך תשובה אַין...
ובכל זאת מצאתי עצמי לומדת איתו –
שׂחה, שואלת, עונה ומאזינה.
והנה - ממהר הוא לצאת,
"רגע חכה, לאן אתה נחפז"? שאלתיו.
"ממהר אנוכי,
מטלות מרובות נתבקשתי לעשות
מטלות מרובות נתבקשתי לעשות
אך אל דאגה, אחזור לבקרך", הוא ענה.
לא נותרה לי ברירה כי אם ללוותו בדרכו...
הוא ביקש שאצא רק צעד קטן אחרי הפתח,
זה מספיק עבורו.
ואני... קצת היססתי.
אומנם למדתי ממנו הרבה
אך בכל זאת אינני מכירה אותו.
האם לא יסתפק בליווי עד הפתח?
מדוע מבקש שאצא?
(מבוסס על-פי הקטע הראשון בסיפורו של רבי נחמן מברסלב "בעל כנפיים" , תקס"ט א' חנוכה)
קטע זה מבוסס עפ"י סיפורו של רבי נחמן.
כשאר סיפוריו, ניתן להגיע ממנו לפירושים ורעיונות בכיוונים שונים.
בחרתי להביא בפניכם את הרעיון היותר פנימי, אישי של האדם.
הנר עליו מדבר רבי נחמן על פי פירוש זה הינו אותו צעד קטן, מצווה קטנטנה, יוזמה חיובית שהאדם מקבל על עצמו. דבר זה כשלעצמו פותח פתח בליבו ותבונתו לקבל חידוש, הארה, מחשבה וכדומה שתביא אותו להתקדמות נוספת, לצעד נוסף.
פעמים אותה הארה, מחשבה (אורח) תראה לנו כשיגעון, כמשהו לא אמיתי ואולי היפך הטוב,
ועלינו לברר עם עצמנו האם אכן נקודה זו הינה חיובית ואם לאו.
כדי לעשות ברור מעמיק, עלינו פעמים לצעוד מעבר ל"דלת", זאת אומרת מעבר ל'אזור הנוחות' שלנו, לוותר אולי על הרגל מסוים, לנסות לעשות משהו שלא עשינו עד כה...
"עִקַּר כָּל הַדְּבָרִים הוּא הַהַתְחָלָה
כִּי כָּל הַהַתְחָלוֹת קָשׁוֹת
מֵחֲמַת שֶׁיּוֹצֵא מֵהֶפֶךְ אֶל הֶפֶךְ,
אֲבָל אַחַר הַהַתְחָלָה
הוּא נִכְנָס מְעַט בְּהֶרְגֵּל
וְאֵין קָשֶׁה עָלָיו כָּל כָּךְ"
(קיצור ליקוטי מוהר"ן ח"א, ס"ב, יא)
בהצלחה!
חנוכה אורה ושמחה
© עדי'ה הדר
