יום שני, 26 בספטמבר 2016

בעוז אל האופק...

בעוז אל האופק... 
פתחתי צוהר להביט אל האופק, 
אולי ישן ואולי חדש, 
בעוז וללא בקשת תמורה נסקתי מעלה. 
בניתי, כתבתי, הדגמתי, וכן... פשוט לימדתי. 
לימדתי את עצמי, לקבל את היש בלי לחשוש, 
למדתי שאפשר ורצוי מהעשייה, ליהנות. 
לימדתי על חשיבות הזמן ועל גבולות, 
למדתי ש"מכל מלמדי השכלתי", 
זה הבסיס להצלחות. 
פתחתי דלת להקשיב למה שמעבר, 
מעבר למילים, ומעבר למעשים. 
פעמים היה "קצת לא נעים", 
אולי כי לא נוח לקבל ביקורת 
ואולי כי באמת ובתמים, 
נראה היה לי שזו הדרך להורות לאחרים. 
ודווקא משום כך, למדתי כלל חשוב... 
טוב ללמד, אך חשוב יותר להיות קשוב! 
קשוב לשני, קשוב לעצמי 
קשוב לחיים ולשבילים הנפתחים. 
טוב ללמוד, אך לא פחות חשוב להפנים, 
ללמוד על מנת לעשות, 
ללמוד על מנת לשפר את המידות. 
ומביטה כעת לאחור, השנה חלפה... כמעט 
ושנה אחרת שוב באופק, 
ישן מפני חדש- לא "זורקים" 
אלא, מכניסים פנימה, נבנים ממנה... 
ומביטים אל הבאה 
בעוז ובשמחה!

בברכת שנה טובה
בריאות, שמחה והצלחה!
עדי'ה


יום חמישי, 1 בספטמבר 2016

מעט על התבוננות... (או התבוננות רפלקטיבית)

מעט על התבוננות... 
(או התבוננות רפלקטיבית) 
בעבדותנו החינוכית התבוננות היא כלי נצרך, הן לנו כמשפיעים והן לתלמידינו כמושפעים.  ההתבוננות נותנת לנו את הפרופורציה הנכונה כלפי העבר "מבט לאחור" ועם הפנים לעתיד. 
כדברי גארדנר: "אחת התכונות החשובות ביותר, והמוזנחות ביותר, של הצמיחה האינטלקטואלית היא יכולתו של האדם לקחת צעד אחורה מעבודתו שלו, ולפקח על יעדיו, לאמוד את שיעור ההתקדמות שנעשתה, להעריך איך ניתן לתקן את הנתיב המשוער, איך ניתן להשתמש בידע שנקנה בכיתה או מאחרים וכו'..." (הווארד גארדנר, אינטליגנציות מרובות התיאוריה הלכה למעשה) 
 עוד על המורה הרפלקטיבי מציין זילברשטיין כך: "מורה רפלקטיבי, כל הווייתו המקצועית והאנושית בסימן החשיבה הרפלקטיבית. אם תאב הוא להתקדם וליצור את הידע המקצועי שלו ולמלא את יעדיו כמורה רפלקטיבי, החשיבה הרפלקטיבית הופכת להיות לחם חוקו". (זילברשטיין, רפלקציה בהוראה) 
 ההתבוננות אינה "המצאת" הדור, אלא מצויה מקדמת דנא במקורותינו, 
למשל: רמח"ל בספרו 'דרך עץ חיים' כתב כך: 
"הנה על כן חוב הוא מוטל על האדם לשים עצמו להתבונן, כי אם אינו מתבונן ומחשב, הנה לא תבוא חכמה לבקש אותו, ונשאר בחושך בלא ידיעה, והולך בדרכי ההבל ובאפלה"... 
 בתהלים נ, כ"ג, נאמר: 
"ושם דרך אראנו בישע אלוקים". 
"ושם דרך – המשים דרכו, רוצה לומר שלא יעשה מעשיו בדרך מקרה והזדמנות, אבל ישים עיניו וליבו על דרכו להבין הטובה היא אם רעה" (מצודת דוד, שם). 
 ניתן לסכם כך: התבוננות מאפשרת ראיה רחבה או "קריאת" המצב באופן שלם. ויותר מזה: התבוננות משמעה "שמיעת הקול הפנימי" של המתבונן, והיא תלויה כמובן ברצון שלנו לקדם ולהתקדם. 
 כדברי הרב קוק: 
"אם תרצה, בן אדם, 
 הסתכל באור השכינה בכל היקום, 
הסתכל בעדן החיים השמימיים, 
איך הם מתפלשים בכל פינה וזווית שבחיים הרוחניים והחומריים, 
שנגד עיני בשרך, ונגד עיני רוחך. 
התבונן בפלאי היצירה, בחיי האלוהות שלהם, 
לא בתור איזה תוכנית כהה, שממרחקים מציגים נגד עיניך, 
כי אם דע את המציאות שאתה חי בה. 
דע את עצמך ואת עולמך, דע את הגיוני הלב שלך, ושל כל הוגה וחושב. 
מצא את מקור החיים שבקרבך, ושממעל לך, שמסביבך, 
את פארי הדרות החיים, שאתה שרוי בתוכם. 
עלה למעלה עלה, כי כוח עז לך, יש לך כנפי רוח, 
כנפי נשרים אבירים. אל תכחש בם, פן יכחשו לך. 
דרוש אותם, וימצאו לך מיד.” 
(אורות הקודש, א, ירושלים תשכ"ג, עמ' פג.) 

 בברכת: 
חודש טוב 
ושנת לימודים פורייה ומוצלחת! 
עדי'ה.