בס"ד
גשם- מדרשים, מקורות תפילות ועוד...
מתוך התנ"ך
"אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם: וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם; וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ: וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת-בָּצִיר, וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת-זָרַע; וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם: וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ..." (ויקרא כ"ו ג-ו)
"כִּי הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ--לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא, אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם: אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת-זַרְעֲךָ, וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק: וְהָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ--אֶרֶץ הָרִים, וּבְקָעֹת; לִמְטַר הַשָּׁמַיִם, תִּשְׁתֶּה-מָּיִם: אֶרֶץ, אֲשֶׁר-ה' אֱלֹקיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ: תָּמִיד, עֵינֵי ה' אֱלֹקיךָ בָּהּ-מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה, וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה. וְהָיָה, אִם-שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל-מִצְוֹתַי, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם--לְאַהֲבָה אֶת-ה' אֱלֹקיכֶם, וּלְעָבְדוֹ, בְּכָל-לְבַבְכֶם, וּבְכָל-נַפְשְׁכֶם: וְנָתַתִּי מְטַר-אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ, יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ; וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ, וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ: וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ, לִבְהֶמְתֶּךָ; וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ: הִשָּׁמְרוּ לָכֶם, פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם; וְסַרְתֶּם, וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹקים אֲחֵרִים, וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם, לָהֶם: וְחָרָה אַף-ה' בָּכֶם, וְעָצַר אֶת-הַשָּׁמַיִם וְלֹא-יִהְיֶה מָטָר, וְהָאֲדָמָה, לֹא תִתֵּן אֶת-יְבוּלָהּ; וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה, מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה, אֲשֶׁר ה', נֹתֵן לָכֶם". (דברים י"א י-י"ז)
"הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה; וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי: יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי, תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי, שְׂעִירִם עֲלֵי-דֶשֶׁא, וְכִרְבִיבִים עֲלֵי-עֵשֶׂב". (דברים ל"ב, א,ב)
"בְּהֵעָצֵר שָׁמַיִם וְלֹא-יִהְיֶה מָטָר, כִּי יֶחֶטְאוּ-לָךְ; וְהִתְפַּלְלוּ אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה, וְהוֹדוּ אֶת-שְׁמֶךָ, וּמֵחַטָּאתָם יְשׁוּבוּן, כִּי תַעֲנֵם. וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם, וְסָלַחְתָּ לְחַטַּאת עֲבָדֶיךָ וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל--כִּי תוֹרֵם אֶת-הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר יֵלְכוּ-בָהּ; וְנָתַתָּה מָטָר עַל-אַרְצְךָ, אֲשֶׁר-נָתַתָּה לְעַמְּךָ לְנַחֲלָה". (מלכים א, ח, א)
וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה, וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר, ה' אֱלֹקֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל, הַיּוֹם יִוָּדַע כִּי-אַתָּה אֱלֹקִים בְּיִשְׂרָאֵל וַאֲנִי עַבְדֶּךָ; ובדבריך (וּבִדְבָרְךָ) עָשִׂיתִי, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: עֲנֵנִי ה', עֲנֵנִי, וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה, כִּי-אַתָּה ה' הָאֱלֹקִים; וְאַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת-לִבָּם, אֲחֹרַנִּית....וְאֵלִיָּהוּ עָלָה אֶל-רֹאשׁ הַכַּרְמֶל, וַיִּגְהַר אַרְצָה, וַיָּשֶׂם פָּנָיו, בֵּין בִּרְכָּו: וַיֹּאמֶר אֶל-נַעֲרוֹ, עֲלֵה-נָא הַבֵּט דֶּרֶךְ-יָם, וַיַּעַל וַיַּבֵּט, וַיֹּאמֶר אֵין מְאוּמָה; וַיֹּאמֶר, שֻׁב שֶׁבַע פְּעָמִים: וַיְהִי, בַּשְּׁבִעִית, וַיֹּאמֶר הִנֵּה-עָב קְטַנָּה כְּכַף-אִישׁ, עֹלָה מִיָּם; וַיֹּאמֶר, עֲלֵה אֱמֹר אֶל-אַחְאָב אֱסֹר וָרֵד, וְלֹא יַעֲצָרְכָה, הַגָּשֶׁם: וַיְהִי עַד-כֹּה וְעַד-כֹּה, וְהַשָּׁמַיִם הִתְקַדְּרוּ עָבִים וְרוּחַ, וַיְהִי, גֶּשֶׁם גָּדוֹל; וַיִּרְכַּב אַחְאָב, וַיֵּלֶךְ יִזְרְעֶאלָה: וְיַד-ה', הָיְתָה אֶל-אֵלִיָּהוּ, וַיְשַׁנֵּס, מָתְנָיו; וַיָּרָץ לִפְנֵי אַחְאָב, עַד-בֹּאֲכָה יִזְרְעֶאלָה".(מלכים א, י"ח, לו- לז, מב- מה)
"וְנָתַתִּי אוֹתָם וּסְבִיבוֹת גִּבְעָתִי, בְּרָכָה; וְהוֹרַדְתִּי הַגֶּשֶׁם בְּעִתּוֹ, גִּשְׁמֵי בְרָכָה יִהְיוּ: וְנָתַן עֵץ הַשָּׂדֶה אֶת-פִּרְיוֹ, וְהָאָרֶץ תִּתֵּן יְבוּלָהּ, וְהָיוּ עַל-אַדְמָתָם, לָבֶטַח; וְיָדְעוּ כִּי-אֲנִי ה'" (יחזקאל לד, כ"ו)
מדרשים:
"גדול יום הגשמים"...
אמר ר' אבהו: "גדול יום הגשמים מתחיית המתים דאילו תחיית המתים לצדיקים ואילו גשמים בין לצדיקים בין לרשעים..." אמר רב יהודה: "גדול יום הגשמים כיום שניתנה בו תורה שנאמר (דברים לב) ייערף כמטר לקחי ואין לקח אלא תורה..." רבא אמר: יותר מיום שניתנה בו תורה..." אמר רבי חמא בר' חנינא: "גדול יום הגשמים כיום שנבראו שמים וארץ שנאמר (ישעיהו מה) הרעיפו שמים ממעל ושחקים ייזלו צדק תפתח ארץ ויפרו ישע וצדקה תצמיח יחד אני ה' בראתיו..." אמר רב אושעיא: "גדול יום הגשמים שאפילו ישועה פרה ורבה בו שנאמר תפתח ארץ ויפרו ישע". אמר רבי תנחום בר חנילאי: "אין הגשמים יורדים אלא אם כן נמחלו עונותיהן של ישראל שנאמר (תהילים פה) רצית ה' ארצך שבת שבות יעקב נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה..." ואמר רבי יצחק: "גדול יום הגשמים שאפילו פרוטה שבכיס מתברכת בו שנאמר (דברים כח) לתת מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידך..." אמר רבי יוחנן גדול: "יום הגשמים כיום קבוץ גליות שנאמר (תהילים קכו) שובה ה' את שביתנו כאפיקים בנגב ואין אפיקים אלא מטר..." (בבלי תענית, ז ע"א-ח ע"ב)
רבי תנחומא
בימיו של רבי תנחומא היו זקוקים לגשמים באו אצלו ואמרו לו: "רבי גזור תענית" וגזר עליהם תענית. יום ראשון, יום שני, יום שלישי ולא ירדו גשמים. נכנס, דרש לפני הקהל ואמר להם: "בני, התמלאו רחמים אלו על אלו והקב"ה מתמלא עליכם רחמים". "עד שהם מחלקים צדקה לעניים, ראו אדם שמשיח עם גרושתו ולא עוד אלא שנתן לה מעות. באו אליו ואמרו לו: 'רבי מה אנו יושבים כאן ורוצים לשפר את המעשים, הרי יש עברה לפנינו'. אמר להם: 'מה ראיתם?' אמרו לו: 'ראינו אדם פלוני משיח עם גרושתו ולא עוד אלא שהביא לה מעות'. שלח אחריהם והביאו אותו אצל הציבור. אמר לו: 'מה לך זו'? אמר לו: 'גרושתי'. אמר לו: 'ומה נתת לה מעות'? אמר לו: 'רבי, ראיתי אותה בצרה והתמלאתי עליה רחמים'. באותה שעה הגביה רבי תנחומא פניו כלפי מעלה ואמר 'מה אם זה שאין לה עליו מזונות', ראה אותה בצרה והתמלא עליה רחמים, אתה שכתוב בך 'אל רחום וחנון' אנו בני ידידיך אברהם, יצחק ויעקב, על אחת כמה וכמה שתתמלא עלינו רחמים'. מיד ירדו גשמים ונתרווח העולם". (בראשית רבה לג, ג)
נקדימון בן גוריון
"פעם אחת עלו כל ישראל לרגל לירושלים ולא היה להם מים לשתות. הלך נקדימון בן גוריון אצל אדון אחד, אמר לו: "הלויני (תן לי בהלואה) שתים עשרה מעיינות מים לעולי רגלים ואני אתן לך שתים עשרה עינות מים. ואם איני נותן לך הריני נותן לך שתים עשרה ככר כסף." וקבע לו זמן. כיון שהגיע הזמן ולא ירדו גשמים בשחרית, שלח לו: "שגר לי או מים או מעות (כסף) שיש לי בידך." שלח לו: "עדיין יש לי זמן כל היום כולו שלי הוא" בצהרים שלח לו: "שגר לי או מים או מעות שיש לי בידך" שלח לו: "עדיין יש לי שהות ביום" במנחה שלח לו: "שגר לי מים או מעות שיש לי בידך" שלח לו: "עדיין יש לי שהות ביום" לגלג עליו אותו אדון. אמר: "כל השנה כולה לא ירדו גשמים ועכשיו ירדו גשמים."
נכנס לבית המרחץ בשמחה. עד שהאדון נכנס בשמחתו לבית המרחץ, נקדימון נכנס לבית המקדש כשהוא עצוב: נתעטף ועמד בתפלה. אמר לפניו: רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי אלא לכבודך עשיתי שיהו מים מצויין לעולי רגלים.
מיד נתקשרו שמים בעבים וירדו גשמים. עד שנתמלאו שתים עשרה מעינות מים והותירו (כל הבורות נתמלאו עד למעלה)
עד שיצא אדון מבית המרחץ, נקדימון בן גוריון יצא מבית המקדש. כשפגעו (נפגשו) זה בזה אמר לו: "תן לי דמי מים יותר שיש לי בידך" (נתתי לך יותר מים משנתת לי) אמר לו: "יודע אני שלא הרעיש הקדוש ברוך הוא את עולמו אלא בשבילך, אלא עדיין יש לי פתחון פה עליך שאוציא ממך את מעותיי, שכבר שקעה חמה וגשמים ברשותי ירדו" מדוע עדיין חושב הגוי שמגיע לו תשלום?
מה יעשה נקדימון? חזר ונכנס לבית המקדש, נתעטף ועמד בתפלה ואמר לפניו: ריבונו של עולם הודע שיש לך אהובים בעולמך מיד נתפזרו העבים וזרחה החמה. באותה שעה אמר לו האדון: "אילו לא נקדרה החמה היה לי פתחון פה עליך שאוציא ממך מעותיי" תנא לא נקדימון שמו אלא בוני שמו ולמה נקרא שמו נקדימון שנקדרה חמה בעבורו". (אבות דרבי נתן ו, ג')
חוני המעגל
מַעֲשֶה שֶׁאָמְרוּ לוֹ לְחוֹנִי הַמְעַגֵּל: הִתְפַּלֵּל שֶׁיֵּרְדוּ גְּשָׁמִים. אָמַר לָהֶם: צְאוּ וְהַכְנִיסוּ תַּנּוּרֵי פְסָחִים, בִּשְׁבִיל שֶׁלּא יִמּוֹקוּ. הִתְפַּלֵּל, וְלא יָרְדוּ גְּשָׁמִים. מֶה עָשָה? עָג עוּגָה וְעָמַד בְּתוֹכָהּ, וְאָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בָּנֶיךָ שָמוּ פְּנֵיהֶם עָלַי, שֶׁאֲנִי כְּבֶן בַּיִת לְפָנֶיךָ. נִשְׁבָּע אֲנִי בְּשִׁמְךָ הַגָּדוֹל, שֶׁאֵינִי זָז מִכָּאן, עַד שֶׁתְּרַחֵם עַל בָּנֶיךָ. הִתְחִילוּ גְּשָׁמִים מְנַטְּפִין. אָמַר: לא כָּךְ שָׁאַלְתִּי, אֶלָּא גִּשְׁמֵי בוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת. הִתְחִילוּ לֵירֵד בְּזַעַף. אָמַר: לא כָּךְ שָׁאַלְתִּי, אֶלָּא גִּשְׁמֵי רָצוֹן, בְּרָכָה וּנְדָבָה. יָרְדוּ כְּתִקְּנָן, עַד שֶׁיָּצְאוּ יִשְרָאֵל מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים. בָּאוּ וְאָמְרוּ לוֹ: כְּשֵׁם שֶׁהִתְפַּלַּלְתָּ עֲלֵיהֶם שֶׁיֵּרְדוּ, כָּךְ הִתְפַּלֵּל שֶׁיֵּלְכוּ לָהֶן. אָמַר לָהֶן: צְאוּ וּרְאוּ אִם נִמְחֵית אֶבֶן הַטּוֹעִים. שָׁלַח לוֹ שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח: אִלְמָלֵא חוֹנִי אַתָּה, גּוֹזֵרְנִי עָלֶיךָ נִדּוּי. אֲבָל מָה אֶעֱשֶה לָךְ, שֶׁאַתָּה מִתְחַטֵּא לִפְנֵי הַמָּקוֹם וְעוֹשֶה לָךְ רְצוֹנָךְ, כְּבֵן שֶׁהוּא מִתְחַטֵּא עַל אָבִיו וְעוֹשֶה לוֹ רְצוֹנוֹ. וְעָלֶיךָ הַכָּתוּב אוֹמֵר (משלי כג, כה) "יִשְמַח-אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ". (משנה תענית, ג, ח')
אבא חלקיה
אבא חלקיה היה בן בנו של חוני המעגל,כשהיה העולם נצרך לגשמים, היו חכמים שולחים אליו והוא מבקש רחמים והגשמים יורדים. פעם אחת נצרך העולם לגשם שלחו שני תלמידי חכמים אליו שיבקש רחמים על הגשם שירד הלכו לביתו ולא מצאוהו, הלכו לשדה ומצאוהו שהיה עודר.נתנו לו שלום, ולא הסביר להם פנים. לעת ערב בשעה שהיה מלקט עצים, היה מעמיס עצים ומעדר על כתף אחת, והגלימה על כתף שניה. בכל הדרך לא נעל נעליים, וכשהגיע למים נעל נעליו. בהגיעו לשדה קוצים וברקנים, הרים את בגדיו. כשהגיע לעיר, יצאה אשתו לקראתו והיא מקושטת.כשהגיע לביתו, נכנסה אשתו בראש ואחריה נכנס הוא ואחריו נכנסו חכמים. ישב לאכול לחם ולא הזמין את חכמים להצטרף לארוחה.פרס לחם לילדים, לגדול פרוסה אחת ולקטן שתיים. אמר לאשתו, יודע אני שחכמים מפני הגשם באו,נעלה לגג ונבקש רחמים אולי יתרצה הקב"ה וירדו גשמים, ולא נחזיק טובה לעצמנו. עלו אל הגג עמד הוא בקצה אחד והיא בקצה האחר. הקדימו העננים לעלות מאותו צד של אשתו.
כשירד אמר להם, לשם מה באו חכמים? אמרו לו, שלחו אותנו חכמים אל כבודו לבקש רחמים על הגשם. אמר להם, ברוך המקום שלא הצריך אתכם לאבא חלקיה. אמרו לו, יודעים אנו שהגשם משום תפילתך הוא בא,אלא יאמר לנו כבודו פירוש של אותם דברים התמוהים בעינינו:
מדוע כשנתנו לכבודו שלום לא האיר לנו פניו ?אמר להם, שכיר יום הייתי, ואמרתי לעצמי לא אתבטל.
ומדוע העמיס כבודו עצים על כתף אחת והגלימה על כתף אחרת? א
אמר להם, בגד שאול היה, ללובשו שאלתיו ולהעמיס עליו לא שאלתיו.
ומדוע בכל הדרך לא נעל כבודו נעליו וכשהגיע למים נעל נעליו?
אמר להם, כל הדרך אני רואה, במים אין אני רואה.
מדוע כשהגיע כבודו לקוצים וברקנים, הרים את בגדיו?
אמר להם, השריטות יתרפאו, הקרעים בבגד לא יתרפאו.
מדוע כשהגיע כבודו לעיר, יצאה אשתו כשהיא מקושטת?
אמר להם, כדי שלא אתן עיני באשה אחרת.
מדוע נכנסה היא בראש ואחר כך נכנס כבודו ואחר כן נכנסנו אנו?
אמר להם, משום שאינכם מוכרים לי שאסמוך עליכם.
מדוע כאשר ישב כבודו לאכול לחם לא הזמין אותנו לאכול? –
משום שאין די לחם לכולם, ואמרתי שלא יכירו לי חכמים טובה בלא הצדקה.
מדוע נתן כבודו לילד המבוגר פרוסה אחת ולצעיר שתיים?
אמר להם, זה מצוי בבית וזה יושב בבית המדרש.
ומדוע הקדימו עננים לעלות מאותו צד שהיתה עומדת אשתך, לפני הענן של כבודו?
משום שאשה מצויה בבית ונותנת פת לעני והנאתו קרובה ואני נותן כסף ואין הנאתו קרובה.
או משום הפרשיה של אותם עבריינים אלימים שהיו בשכנותנו,אני בקשתי רחמים שימותו והיא בקשה רחמים שישובו בתשובה, ואכן שבו. (תלמוד בבלי מסכת תענית כג')
מדוע כשנתנו לכבודו שלום לא האיר לנו פניו ?אמר להם, שכיר יום הייתי, ואמרתי לעצמי לא אתבטל.
ומדוע העמיס כבודו עצים על כתף אחת והגלימה על כתף אחרת? א
אמר להם, בגד שאול היה, ללובשו שאלתיו ולהעמיס עליו לא שאלתיו.
ומדוע בכל הדרך לא נעל כבודו נעליו וכשהגיע למים נעל נעליו?
אמר להם, כל הדרך אני רואה, במים אין אני רואה.
מדוע כשהגיע כבודו לקוצים וברקנים, הרים את בגדיו?
אמר להם, השריטות יתרפאו, הקרעים בבגד לא יתרפאו.
מדוע כשהגיע כבודו לעיר, יצאה אשתו כשהיא מקושטת?
אמר להם, כדי שלא אתן עיני באשה אחרת.
מדוע נכנסה היא בראש ואחר כך נכנס כבודו ואחר כן נכנסנו אנו?
אמר להם, משום שאינכם מוכרים לי שאסמוך עליכם.
מדוע כאשר ישב כבודו לאכול לחם לא הזמין אותנו לאכול? –
משום שאין די לחם לכולם, ואמרתי שלא יכירו לי חכמים טובה בלא הצדקה.
מדוע נתן כבודו לילד המבוגר פרוסה אחת ולצעיר שתיים?
אמר להם, זה מצוי בבית וזה יושב בבית המדרש.
ומדוע הקדימו עננים לעלות מאותו צד שהיתה עומדת אשתך, לפני הענן של כבודו?
משום שאשה מצויה בבית ונותנת פת לעני והנאתו קרובה ואני נותן כסף ואין הנאתו קרובה.
או משום הפרשיה של אותם עבריינים אלימים שהיו בשכנותנו,אני בקשתי רחמים שימותו והיא בקשה רחמים שישובו בתשובה, ואכן שבו. (תלמוד בבלי מסכת תענית כג')
רב אבא בר-איבו, ( 'אבא אריכא' )
רב גזר תענית ולא בא גשם. ירד לפניו שליח ציבור. אמר "משיב הרוח" ונשב הרוח. אמר "מוריד הגשם" ובא הגשם. אמר לו רב (רב לשליח הציבור): מה מעשיך? אמר לו (שליח הציבור): גר אני בעיירה דחוקה, שאין בה יין לקידוש ולהבדלה. טורח אני ומביא יין לקידוש ולהבדלה, ומוציא אני אותם ידי חובתם.
(בבלי תענית כד, ע"א, שטיינזלץ)
רבי חנינה ורבי יהושוע בן לוי
פעם אחת הייתה בצורת ברחבי ארץ ישראל. גזר רבי חנינה תענית בציפורי, התענו הציבור, ולא ירד גשם. באותו זמן בדרום הארץ - התקין רבי יהושע בן לוי תענית, וירד גשם. היו אנשי ציפורי אומרים: "רבי יהושע בן לוי מוריד גשם לדרומיים, ורבי חנינה עוצר את הגשמים מאנשי ציפורי".
פעם אחרת היו צריכים שוב לתענית מפני הבצורת, שלח רבי חנינא והביא את רבי יהושע בן לוי לציפורי. אמר לו: "התרצה לצאת עימי מן העיר ונתענה יחדיו? יצאו שניהם והתענו, ולא בא הגשם, קם רבי חנינה ואמר לפני אנשי ציפורי: "לא רבי יהושע בן לוי מוריד מטר לדרומיים, ולא רבי חנינה עוצר את הגשם מאנשי ציפורי. אלא דרומיים ליבם רך ופתוח, ושומעין דברי תורה ונכנעים לפני הבורא. ואילו אנשי ציפורי ליבם קשה, ושומעין דברי תורה ובכל זאת לא נכנעים לפני הבורא..."
(תלמוד ירושלמי מסכת תענית פרק ג הלכה א)
מתוך סידור התפילה:
"...זְכור אָב נִמְשַׁךְ אַחֲרֶיךָ כַּמַּיִם.
בֵּרַכְתּו כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מַיִם.
גְּנַנְתּו הִצַּלְתּו מֵאֵשׁ וּמִמַּיִם.
דְּרַשְׁתּו בְּזָרְעו עַל כָּל מָיִם:
בַּעֲבוּרו אַל תִּמְנַע מָיִם:
בֵּרַכְתּו כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מַיִם.
גְּנַנְתּו הִצַּלְתּו מֵאֵשׁ וּמִמַּיִם.
דְּרַשְׁתּו בְּזָרְעו עַל כָּל מָיִם:
בַּעֲבוּרו אַל תִּמְנַע מָיִם:
זְכור הַנּולָד בִּבְשורַת יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם
וְשחְתָּ לְהורו לְשָׁחֲטו לִשְׁפּוךְ דָּמו כַּמַּיִם
זִהֵר גַּם הוּא לִשְׁפּוךְ לֵב כַּמַּיִם
חָפַר וּמָצָא בְּאֵרות מָיִם.
בְּצִדְקו חון חַשְׁרַת מָיִם.
וְשחְתָּ לְהורו לְשָׁחֲטו לִשְׁפּוךְ דָּמו כַּמַּיִם
זִהֵר גַּם הוּא לִשְׁפּוךְ לֵב כַּמַּיִם
חָפַר וּמָצָא בְּאֵרות מָיִם.
בְּצִדְקו חון חַשְׁרַת מָיִם.
זְכור טָעַן מַקְלו וְעָבַר יַרְדֵּן מַיִם
יִחַד לֵב וְגָל אֶבֶן מִפִּי בְאֵר מַיִם
כְּנֶאֱבַק לו שר בָּלוּל מֵאֵשׁ וּמִמַּיִם
לָכֵן הִבְטַחְתּו הֱיות עִמּו בָּאֵשׁ וּבַמָּיִם.
בַּעֲבוּרו אַל תִּמְנַע מָיִם.
יִחַד לֵב וְגָל אֶבֶן מִפִּי בְאֵר מַיִם
כְּנֶאֱבַק לו שר בָּלוּל מֵאֵשׁ וּמִמַּיִם
לָכֵן הִבְטַחְתּו הֱיות עִמּו בָּאֵשׁ וּבַמָּיִם.
בַּעֲבוּרו אַל תִּמְנַע מָיִם.
זְכור מָשׁוּי בְּתֵיבַת גּומֶא מִן הַמַּיִם
נָמוּ דָלה דָלָה וְהִשְׁקָה צאן מַיִם
סְגוּלֶיךָ עֵת צָמְאוּ לְמַּיִם
עַל הַסֶּלַע הָךְ וַיֵּצְאוּ מָיִם.
בְּצִדְקו חון חַשְׁרַת מָיִם.
נָמוּ דָלה דָלָה וְהִשְׁקָה צאן מַיִם
סְגוּלֶיךָ עֵת צָמְאוּ לְמַּיִם
עַל הַסֶּלַע הָךְ וַיֵּצְאוּ מָיִם.
בְּצִדְקו חון חַשְׁרַת מָיִם.
זְכור פְּקִיד שָׁתות טובֵל חָמֵשׁ טְבִילות בַּמַּיִם
צועֶה וּמַרְחִיץ כַּפָּיו בְּקִדּוּשׁ מַיִם
קורֵא וּמַזֶּה טָהֳרַת מַיִם
רוּחַק מֵעַם פַּחַז כַּמָּיִם.
בַּעֲבוּרו אַל תִּמְנַע מָיִם.
צועֶה וּמַרְחִיץ כַּפָּיו בְּקִדּוּשׁ מַיִם
קורֵא וּמַזֶּה טָהֳרַת מַיִם
רוּחַק מֵעַם פַּחַז כַּמָּיִם.
בַּעֲבוּרו אַל תִּמְנַע מָיִם.
זְכור שְׁנֵים עָשר שְׁבָטִים שֶׁהֶעֱבַרְתָּ בְּגִזְרַת מַיִם
שֶׁהִמְתַּקְתָּ לָמו מְרִירוּת מַיִם
תּולְדותָם נִשְׁפַּךְ דָּמָם עָלֶיךָ כַּמַּיִם
תֵּפֶן כִּי נַפְשֵׁנוּ אָפְפוּ מָיִם.
בְּצִדְקָם חון חַשְׁרַת מָיִם:
שֶׁהִמְתַּקְתָּ לָמו מְרִירוּת מַיִם
תּולְדותָם נִשְׁפַּךְ דָּמָם עָלֶיךָ כַּמַּיִם
תֵּפֶן כִּי נַפְשֵׁנוּ אָפְפוּ מָיִם.
בְּצִדְקָם חון חַשְׁרַת מָיִם:
(תפילת הגשם לשמיני עצרת)
"בָּרֵךְ עָלֵינוּ ה' אֱלקינוּ אֶת הַשָּׁנָה הַזּאת. וְאֶת כָּל מִינֵי תְבוּאָתָהּ לְטובָה. וְתֵן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה עַל כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה. וְרַוֵּה פְּנֵי תֵבֵל וְשַׂבַּע אֶת הָעולָם כֻּלּו מִטּוּבָךְ. וּמַלֵּא יָדֵינוּ מִבִּרְכותֶיךָ וּמֵעשֶׁר מַתְּנות יָדֶיךָ. שָׁמְרָה וְהַצִּילָה שָׁנָה זו מִכָּל דָּבָר רָע. וּמִכָּל מִינֵי מַשְׁחִית וּמִכָּל מִינֵי פּוּרְעָנוּת. וַעֲשֵׂה לָהּ תִּקְוָה טובָה וְאַחֲרִית שָׁלום. חוּס וְרַחֵם עָלֶיהָ וְעַל כָּל תְּבוּאָתָהּ וּפֵירותֶיהָ. וּבָרְכָהּ בְּגִשְׁמֵי רָצון בְּרָכָה וּנְדָבָה. וּתְהִי אַחֲרִיתָהּ חַיִּים וְשָׂבָע וְשָׁלום. כַּשָּׁנִים הַטּובות לִבְרָכָה. כִּי אֵל טוב וּמֵטִיב אַתָּה וּמְבָרֵךְ הַשָּׁנִים: בָּרוּךְ אַתָּה ה' , מְבָרֵךְ הַשָּׁנִים"
(ברכת השנים לחורף)
סיפורים ופיוטים:
בצורת ורעב בימי הר' חיים אל-עורר (מחשובי רבני תימן)
מעשה שהיה בשנת בצורת בימי הרה"צ מארי חיים אלעורר, בשעב שועיב (כפר) בקרבת גבל צבר היו שבע שנים רעב, בכל הסביבה והיו הנשים והילדים מתים ברחוב אם מריחים בישול פת והיו השודדים הולכים לשדוד רק לחם, פעם אחת נכנסו השודדים, ראו נעלים קרועות בתוך הכריים, ואכלו ולא הרגישו אם הם נעלים, כי היו נושכים בחוזק ולא הבחינו רק שגמרו והשיקו רעבונם ואמרו בזמן שהיו אוכלים, 'אני עבד למי שעשה המרחשת ומי שהכין אותה'.
והרבה עזבו את העיר, ונשארו רק היהודים. ובתוכם הרב הק' ר' חיים אל-עורר, כשהגיע יום כפור בשעת מנחה, עמד ונשא נאום קצר לפני הקהל ובתוך דבריו אמר: "רבותי, צאני, צאן מרעיתי שמעו נא לדברי, שאני דובר אליכם. זכרו שהיה לפני כמה שנים שובע גדול, והאנשים בעטו בטובתם. והמסחר היה רק במיני קטניות, והיו העולם מזלזלים מאוד, ולא רוצים בסחורתם רק כסף. ולדברי האוכל לא היו מסתכלים והקב"ה רגז על עולמו והביא שנים של רעב ובצורת וחז"ל אמרו, אם אדם חטא באיזה דבר שנכשל, יתוודה. והנני מבקש מכם שכל אחד יתחרט על כל מה שעשה, ובכללם יפרט את עוון הזלזול בדברי האוכל שחטאנו, ולכן מה שאני אסדיר לפניכם תאמרו כמוני. היות והם שלושה מיני קטניות שהעם חיים מהם, והם עיקר המאכל שלנו. בערבית- דוכן, דורה וגרב. הדוחן הוא המשובח, והדורה למטה ממנו, והגרב למטה מהם. ובשעת הוידוי חיים אנו לפרט הקל תחילה. תאמרו- חטאנו בג'רב, עוינו בד'ורה, פשענו בד'וכן". וכן היה בזמן הוידוי התוודו כך. ואמרו לא גמרו להתפלל מנחת כיפור, והעננים עלו והגשמים באו, גשמי רצון ברכה ונדבה, ומאותו השנה עשו הסדר, לא לזלזל בסחורת האוכל ולא חזרו שנות הבצורת כמו אותה התקופה, והיבול היה מוצלח, אפילו שכבר עברה העונה שלו.
(מתוך הספר: תולדות הרב שלום שבזי זצ"ל – יצא לאור ע"י יוסף החסיד, ירושלים תשל"ג עמ' ק"י)
"אם ננעלו דלתי נדיבים*..." וירידת הגשמים
מסופר על בצורת שנמשכה משך שלוש שנים בתימן, ובשנה השלישית בהגיע חודש אב, התפללו כולם לבוא הגשם גויים ויהודים כאחד. היהודים קבעו תפילות, צום ועוד, אך לא נענו. אמר להם רב העיר: "התפללנו ולא נענינו על כן, הפעם מוכרחים אנו כי ה' יענה. לשם כך, נערוך הגרלה מי יקום ויהיה שליח ציבור". הסכימו כל הציבור שיעשו גורל מי יתפלל. הטילו גורל ונפל הגורל על עם הארץ הכי חלש שבהם. שאיננו יודע קרוא וכתוב. הוא התבייש ורצה לברוח. תפשו אותו ועודדו אותו, קם הרב ואמר לו: "בני, מה שיש לך לעשות, תעשה. כי מן השמים בחרו אותך. אמר לו רבי אני לא יודע כלום. אמר לו הרב ומה לעשות אם נבחרת, אך ורק תתפלל ומה שתאמר- תאמר. ומה שתעשה עשוי". מיד האיש אמר להם: "חכו, אלך לביתי ואחזור". הרב ביקש מהציבור לחכות. חיכו עד שחזר, הביא איתו מאזניים שהיה שוקל בו למקח ולממכר, התייצב במרכז והתחיל להתפלל בשפה הערבית, המובנת לו.
הציב את המאזניים ישר כמו שהוא בחנותו. פתח ואמר: "ריבונו של עולם, אתה יודע אם גנבתי ע"י המאזניים הללו מהקונים שקנו ממני סחורה, אל תענה לתפילתי ולא תביא גשם. ואם אתה יודע שאני לא גנבתי, רק נשאתי ונתתי באמונה, אתה חייב להביא גשם." ומיד התחיל לשיר "אם ננעלו דלתי נדיבים, דלתי מרום לא ננעלו", והתחיל לרקוד וכל הציבור מסתכלים ושומעים בשקט גמור. מיד עלו עננים בשמים, והגשם ירד, ולא הספיקו אף לברוח מהגשם לסוכת השומר ואח"כ המשיך הגשם לרדת גשמי רצון ברכה ונדבה. והיו מתפלאים כל אנשי העיר על האיש הזה, ושאלו את הרב, מדוע רק הסוחר העני העם- הארץ נענה, ואנחנו עם כל מה שאנחנו עושים לא נענינו? אמר להם הרב: "האדם הזה ירא שמים ומשאו ומתנו באמונה. לכן הקב"ה אוהב את הנאמנים, ואפילו שהוא עם הארץ נענה יותר מכולנו,
ולא עוד , אלא זכות הצדיק ושירתו, אם ננעלו דלתי נדיבים, דלתי מרום לא ננעלו. וברוך שומע צעקת עניים, אמן!"
(מתוך הספר: תולדות הרב שלום שבזי זצ"ל –יצא לאור ע"י יוסף החסיד, ירושלים תשל"ג, עמ' מ"ג)
* חלק משירו של רבי שלום שבזי (הרששב"ז)- מגדולי רבני תימן
"אם ננעלו דלתי נדיבים, דלתי מרום לא ננעלו
ק-ל חי מרומם על כרובים, כולם ברוחו יעלו
כי הם ק-לי כסאו קרובים, יודו שמו ויהללו
חיות שהם רצוא ושבים, מיום בריאה נכללו
גלגל ואופן רועשים, מודים שמו ומקדשים....."
שפעת רביבים/ רבי שלמה בן גבירול
שִׁפְעַת רְבִיבִים יוֹרִיד מִזְּבוּלָיו לְחַיּוֹת זֶרַע וְלָתֵת פְּרִי יְבוּלָיו
מְטַר יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ יוֹרִיד עִם אֲגָלָיו הֱיוֹת דָּשֵׁן וְשָׁמֵן כָּל פְּרִי עֵץ וְעָלָיו חִישׁ וּשְׁלַח עֹפֶר טֶרֶם יְנוּסוּן צְלָלָיו זָכֹר יִזְכֹּר לִי נוֹטֵעַ אֲשָׁלָיו קוֹמֵם גַּן נָעוּל וּפַרְדֵּס רִמּוֹן שְׁתִילָיו קִרְיַת חָנָה דָוִד וּמִגְדַּל עֹז חֲיָלָיו שׁוֹבֵב לְצַוַּאר הַשֵּׁן מְלוּאֵי הוֹד כְּלִילָיו
בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת וְנָהְרוּ כָל הַגּוֹיִם אֵלָיו אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו
מְטַר יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ יוֹרִיד עִם אֲגָלָיו הֱיוֹת דָּשֵׁן וְשָׁמֵן כָּל פְּרִי עֵץ וְעָלָיו חִישׁ וּשְׁלַח עֹפֶר טֶרֶם יְנוּסוּן צְלָלָיו זָכֹר יִזְכֹּר לִי נוֹטֵעַ אֲשָׁלָיו קוֹמֵם גַּן נָעוּל וּפַרְדֵּס רִמּוֹן שְׁתִילָיו קִרְיַת חָנָה דָוִד וּמִגְדַּל עֹז חֲיָלָיו שׁוֹבֵב לְצַוַּאר הַשֵּׁן מְלוּאֵי הוֹד כְּלִילָיו
בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת וְנָהְרוּ כָל הַגּוֹיִם אֵלָיו אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו
ועוד....
רבי נתן, ליקוטי הלכות (ערלה, כ"א,ג)
"וזה שהתורה מבטיחה כמה פעמים שכשנעבוד אותו יתברך באמת ייתן לנו המטר בעתו והארץ תתן את יבולה כמו שנאמר:והיה אם שמע תשמעו וכו' ונתתי מטר ארצכם בעתו ולהיפך השמרו לכם וכו' ולא יהי' מטר והאדמה לא תתן את יבולה וכן בפ' אם בחוקתי ובכ"מ כי עיקר ההבטחה על ענין הנ"ל. שיתן המט"ר שמגדל כל הצמחים שמשונים זה מזה במראה טעם ריח שהוא ר"ת מט"ר שעיקר הוא הריח שכולם צריכים לחזור ולתת כחם לשרשם שהיא התפילה שתהי' כלולה מכל שיח השדה בבחי' ויצא יצחק לשוח בשדה ר"ת יבו"ל כמבואר בהתורה הנ"ל ובסי' י"א ע"ש וזה בודאי הבטחה גדולה שהארץ תתן יבולה שיחזרו כל כחם לתוך התפלה שהוא תקון כל העולמות בחי' התנוצצות משיח כנ"ל.
תפילה על הגשמים שחיבר הרב שמואל אליהו:
"אבינו אב הרחמן. זה כבר כמה שנים שהגשמים בארץ מועטים.
מקווי המים מתייבשים, מטעים נעקרים, וברכת הארץ מתמעטת.
מתחננים אנו לפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, שתשוב ותרחם עלינו ועל נפש כל חי ותוריד לנו גשמי ברכה. גשמים שישקו את פני האדמה. גשמים שיביאו ברכה לכולם. "אדם ובהמה תושיע ה'". וכשם ענית לאבותינו שהתפללו לפניך בלב שלם, כך תקשיב לבקשתנו ותשמע כל תחנונינו. אמן כן יהי רצון".
מים- ניבים ופתגמים :
*בור סוד שאינו מאבד טיפה (משנה מסכת אבות ב' ח') - תלמיד חכם הזוכר את כל מה שהוא לומד, כמו בור מים מסויד האוגר כל טיפה.
*בור ששתית ממנו מים אל תזרוק בו אבן - אל תהיה כפוי טובה.
*אבנים שחקו מים -בהתמדה וסבלנות ניתן להתגבר על קשיים.
*שלח לחמך על פני המים- כדאי לנסות גם אם אין תמורה מיידית.
*מילא פיו מים - שתק, לא פצה פיו.
*טיפה בים - מעט מאד.
*באו מים עד נפש - נמאס.
*באש ובמים - אומץ רב ומסירות רבה.
*סערה בכוס מים - מהומה רבה על שום דבר.
