מאגר תפילות וקטעי קריאה לט"ו בשבט
מגילת הנטיעה
בעזהי"ת, קבוצת- אברהם - כפר-עציון, כ"ו בשבט תש"ד.בעשרים ושישה בשבט, ה' אלפים תש"ד, בשנה החמישית למלחמת-העולם השנייה, בגמר שנה אחת לעלייתנו לכפר-עציון ניגשים אנו, חברי קבוצת-אברהם של הפועל-המזרחי, לנטוע עצי-פרי ועצי-יער בכפר-עציון, לקיים את צו התורה 'וכי תבואו אל הארץ ונטעתם...', 'לא תהו בראה לשבת יצרה'.
בזמן שנחלי-דם של אחינו המעונים נשפכים כמים והעולם מתבוסס בדמיו, הגענו הלום כדי לבנות ולנטוע ולהכות שורשים עמוקים בהרי-יהודה, כי בנטיעות אלו פתח חדש לגאולתנו ולפדות נפשנו. תלושים היינו בגולה והתלישות הייתה המחלה האיומה של עמנו בניכר. לשורשיות אנו זקוקים, לאחיזה איתנה באדמת המולדת, זאת העבודה שאנו עושים במקום הזה.
העצים האלה שאנו נוטעים היום לסמל יהיו לנו, סמל לדרכנו כחלוצי האומה, אות-ברית עם אדמת המולדת - 'כי האדם עץ השדה'. השורשים העמוקים של העצים יזכירו לנו את חובתנו להיות דבוקים בעולם המעשה;בבניין, בנטיעה ובעבודה. הענפים הגבוהים שיתרוממו אל-על יעוררו אותנו כלפי מעלה, לדעת את קוננו ולשאוף תמיד לשלמות מוסרית ולקדושת-חיים. זאת הדרך של אבותינו הקדמונים וזו דרכנו כחלוצי תורה-ועבודה.
מלפני אלפיים שנה היו ההרים מסביב הומים מרינת העצים ומצהלת החיים. היום הם עומדים קרחים בשִממונם. עם עלייתנו לכפר-עציון נשבענו: לא ננוח ולא נשקוט עד כי נגול את חרפת השממה מעל פני ההרים, ועד כי נכסה אותם במעטה עצי-פרי ועצי-יער אשר ירונו את שירת התחייה. לקיים מה שנאמר - 'וְאַתֶּם הָרֵי יִשְרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְֹאוּ לְעַמִי יִשְרָאֵל ... וְנֶעֶבַדְתֶּם וְנִזְרַעְתֶּם: וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם כָּל-בֵּית יִשְרָאֵל כֻּלֹּה וְנוֹשְבוּ הֶעָרִים וְהֶחֳרָבוֹת תִּבָּנֶינָה' (יחזקאל לו ח-י).
ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".
שלום קרניאל (הי"ד).
תפילה לעבודת האדמה
מחבר: רבי שלום חיים שרעבי זצ"ל, שעלה לארץ, בשנת ה'תרס"ט.כזה הוא הסדר לומר בשעה שמחזיק במעדר לחפור חפירה לנטיעה: "לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, בדחילו ורחימו, הריני נוטל מעד"ר זה העולה בגימטריה שד"י, להכרית בו החוחים והקוצים, ולחצוב בו כל הניצוצים מתוך אדמתנו אדמת הקודש. יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו המציב גבול והמשיב בנים לגבולם, כי תחזקנו ותצליח דרכינו בעבודתנו עבודת הקודש על אדמת הקודש, ונזכה לראות בטהרת אדמת ישראל מטומאתה בעת שינערו רשעים ממנה.
ותשוב אל בעלה הראשון, עם בנין ציון וירושלים אמן, כן יהי רצון".
תפילת הנוטע
חיבר: הראשון לציון- הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל- זצ"לאָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם,
בּוֹנֵה צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם
וּמְכוֹנֵן מַלְכוּת יִשְׂרָאֵל,
הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשֶׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם
וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל
וְאֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּ לָנוּ
כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ.
רְצֵה ה' אַרְצֶךָ
וְהַשְׁפַּע עָלֶיהָ מִטּוּב חַסְדֶּךָ.
תֵּן טַל לִבְרָכָה
וְגִשְׁמֵי רָצוֹן הוֹרֵד בְּעִתָּם
לִרְווֹת הָרֵי יִשְׂרָאֵל וַעֲמָקֶיהָ
וּלְהַשְׁקוֹת בָּהֶם כָּל צֶמַח, עֵץ וּנְטִיעוֹתֵינוּ.
הַעֲמֵק שָׁרְשֵׁיהֶם וְגָדֵל פְּאֵרָם,
לְמַעַן יִפְרְחוּ לְרָצוֹן
בְּתוֹךְ שְׁאַר עֲצֵי יִשְׂרָאֵל
לִבְרָכָה וּלְתִפְאָרָה.
וַחֲזֵק יְדֵי כָּל אַחֵינוּ
הָעֲמֵלִים בַּעֲבוֹדַת אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ
וּבְהַפְרָחַת שִׁמְמָתָהּ.
בָּרֵךְ ה' חֵילָם
וּפֹעַל יָדָם תִּרְצֶה.
הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשֶׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם
וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל
וְאֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּ לָנוּ
כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ.
אָמֵן
לכל רועה ניגון מיוחד משלו
רבי נחמן מברסלב, ליקוטי שיחות:"דע לך כי כל רועה ורועה יש לו ניגון מיוחד, לפי העשבים ולפי המקום שהוא רועה שם, כי כל עשב ועשב יש לו שירה,
ומשירת העשבים נעשה ניגון של רועה. אם הייתי זוכה לשמוע את קול השירות והתשבחות של העשבים, איך כל עשב ועשב אומר שירה לשם יתברך, בלי תמיהה ובלי שום מחשבות זרות, ואינם מצפים לשום תשלום גמול!
כמה יפים ונאים כששומעין השירה שלהם! וטוב מאוד ביניהם לעבוד את ה' ביראה. תיכף כשאדם מתעורר להשתוקק לארץ ישראל, אזי כפי התעוררותו ותשוקתו, נמשכת עליו הארה מקדושת ארץ ישראל".
עבודת האדמה - השלמת הבריאה
"חז"ל הדריכו אותנו לאהוב את המלאכה ורוממו את ערכה: "שיהא אדם אוהב את המלאכה... כשם שהתורה ניתנה בברית כך המלאכה ניתנה בברית, שנאמר: "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לד' אלוקיך". כשם שהשביתה ממלאכה ביום השבת היא מצווה, כך גם עשיית המלאכה בששת ימי המעשה היא מצווה. "ר"ש בן אלעזר אומר: אף אדם הראשון לא טעם כלום עד שעשה מלאכה, שנאמר: "ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה ואח"כ נאמר: מכל עץ הגן אכול תאכל". ראשית, יש לעבוד בחקלאות. לעבודה יש ערך. עבודתנו היא המשך היצירה של הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא יכול לברוא עולם שלם ומתוקן, בו כל צרכינו מזומנים לפנינו, אבל הוא ברא עולם חסר, כדי שאנו נשלים אותו בעבודתנו, ובכך נהיה שותפים למעשה בראשית". (טל חרמון-מועדים)אף אנו כמחנכי דור ההמשך, שותפים מלאים לקב"ה, ע"י חינוך הילדים אנו ממשיכים "לעבדה ולשמרה" ובכך אנו שותפים מלאים למעשה הבריאה. מי ייתן וע"י חרישה וזריעה בזמנם, נזכה לקצור בשמחה, את פירותיו המתוקים של ה'.
שרשים
"תקומתו של העץ איננה מושרשת בענפים ובעלים ובפירות המוארים – אלא בשורשיו, שהם מחוזקים במקום אשר הרוחות והסערות לא תגענה שמה. הם מתחזקים על מקור מים חיים של התחדשות. העץ איננו דואג בזמן שהסערות תופסות אותו, מנענעות אותו כופפות אותו- הוא לא נע ולא זע ממקומו, וכל זמן שהוא לא נעקר ממקומו, היה תהיה לו תקומה! ועל כן נמצא שהאילן לא הפסיד כלום, אדרבא-החליף כוח במאבק. כן הוא האדם. כל זמן שהוא נצמד לשורשיו הרוחניים- שום רוח לא תעקור אותו ממקומו. ונהפוך הוא, הסערות תעוררנה את כוח ההתחדשות!" רבי שמשון רפאל הירש, במעגלי שנה.
השקד
"כוח פנימי שרוי לו לשקד ונובע ממנו, המלבלב לו את פרחיו הלבנים מדי חורף בחורפו עת צמח הארץ בתרדמה. כוח זה אינו שמור לו לשקד לבדו. כוחו המתגבר של השקד נותן עוז וצמיחה בצמח הארץ כולה להציץ פקעים, ללבלב עלים, ולהצמיח בדים. השקד הוא הינו מלאך הנוגע בצמחים ומפריחם, ככתוב: "כל צמח יש לו מלאך, המכה בראשו, ואומר לו: גדל!" שמו של השקד נעוץ בכישרונו לפרוח ולהפריח, באבוקת לבן גדולה, עת החורף בעיצומו". (מקור לא ידוע)מי ייתן ונמשיך לשקוד, לפרוח ולהפריח כשקד ...אכי"ר.
מערכת חיי האדם
"כל מערכת ימי החיים של האדם הם תמיד בבחינת זריעה למה שעתיד לצמוח. ועל כן הוא נקרא בשם "אדם" ע"ש האדמה להורות על עניין זה. שכן כל שבחה של האדמה הוא מצד הגידול והצמיחה הבאים ממנה. וכשם שכל מה שצומח מן האדמה יש בתוכו זרע שזורעין אותו ושוב מעלה צמחים וגידולים חדשים, כן גם האדם, כל מה שממציא על ידי טהרת מחשבתו וכושר מעשיו, בגדר זריעה הוא, שממנה עתידים לצמוח ולפרוח גידולים חדשים עד אין סוף ואין תכלית. וכשם שלזריעה הנתונה באדמה דרוש עיבוד ועידוד, השקאה וכדומה במלאכות שבשדה, שרק על ידם מתעורר באדמה כח הגידול, כן אצל האדם. הנשמה העליונה- האלקית, מעוררת בו כח הגידול והצמיחה, והעבודות הקדושות הן הן הפועלות להחיות את כח הגידול שלו". הרב יעקב משה חרל"פ, מי מרום, חלק ה', עפ"י הרב א. ביק, הציונות הדתית
איך שותלים את כרם בית ישראל?
"איך שותלים את כרם בית ישראל באופן שנהיה בטוחים שילכו יונקותיו ישגשגו יפריחו ויעשו שורש למטה ופרי למעלה?מובן הדבר שהתשובה הבטוחה היא שיהיו תנאי השתילה על פי הטבעיות המיוחדת שלנו שתהיה חופשית מכל חיקוי שפל יליד עבדות פנימית ביותר בדברים היסודיים שעיקר הצביון המפורט שלנו בהם תלויים על כן, אנחנו צריכים להשכיל מעט
אל צורת החינוך ותעודתו בישראל".
(הרב קוק זצ"ל, מאמרי הראיה עמ' 229-230)
גננים הם בגן ה'
"כי לא את שכל התלמיד בלבד אנו מחפשים עתה, רק את כל התלמיד, את הנפש, את הרוח והנשמה של הילד הישראלי אנו מחפשים, לקשרן באלוקי ישראל... הנה, עד כמה שיודע כל אב וכל מלמד, שבניהם ותלמידיהם הקטנים אשר לפניהם, לא יישארו בקטנותם, רק יגדלו ויהיו לאנשים גדולים בשנים, ואפשר גם גדולים בתורה ובעבודה, מכל מקום, ישנם אשר תכליתם היא רק מה שנגד עיניהם עתה, וכיוון שרק נערים נגדם, לכן רק לחנך אותם לנערים טובים מטרתם, ותורה ויראה רק כערך ילדותם רצונם להכניס אל קרבם, ודי להם בזה. אבל האמת כי מלמד ואב כזה חוטא הוא נגד ה' ונגד עמו. מכיוון שהמלמד והאב צריכים לדעת שאת בני ה' וגדולי ישראל עליהם לחנך ולגלות, ואת הנערים אשר לפניהם יראו לנשמות גדולות אשר עודן באיבן, ועליהם להצמיחן ולהפריחן. גננים הם בגן ה' לעבדה ולשמרה, ואף אם יראו בהם נערים אשר לפי הכרתם מרי נפש הם ומידות רעות להם, ידעו שזה טבע של גרעיני הנשמות ובוסר המלאכים, מרים הם בחניטתם ומלאים עסיס בגדלותם. אין מידה וטבע רעה בהחלט בילד מישראל, כבר הורונו קדושי ישראל ומרן הבעל שם-טוב...
רק שצריכים לדעת איך לשמש בהם ולגדלם! (מתוך: חובת התלמידים, האדמו"ר מפיאסצנה הי"ד, עמוד י')
תחינה לט"ו בשבט
תן בי את קמח החיטה שאוכל להבין מהי הסולת
תן בי את קנה השעורה שאוכל להשכיל מהי הפסולת
תן בי קמטיו של צימוק שאוכל לקמט מצחי במחשבה
תן בי את הצטמקות התאנה שאוכל להשיט על עצמי ענווה
תן בי גרעיניו של רימון, שאוכל לשימם לי תמרור מאותת
תן בי שמנו של הזית, שאוכל לטהר נשמתי החוטאת
תן בי לבנו הפנימי של תפוח, שאוכל טעותי ללבן ביחידות
תן בי את פרי השקד, שאוכל על אישיותי לשקוד בתמידות
תן בי קליפתו של אגוז שאוכל לפצח את ליבי העיקש
תן בי בשרו של משמש, שאוכל במעשי תמיד לפשפש
תן בי ריחו הטוב של אתרוג, שאוכל כוונותי הטובות לממש
תן בי מיצו של תפוז, שאוכל תמיד להרוות
תן בי מרירות האשכולית, שאוכל להבליג כדרך האבות
תן בי מתיקות של תמר, שאוכל להחדיר מתיקות הדדית
תן בי תמירותו של לולב שאוכל להזדקף בגאווה יהודית
ומעל לכל ריבוני- נטע בי את ט"ו הכוחות בלי לחדול
שאוכל בעזרתם תמיד לגדול.
וזה כלל גדול בעבודת ה':
"צריך כל יום התחדשות, כאילו לא התחיל עדיין כלל"
(ליקוטי מוהר"ן רסא)
