עיגולים של שמחה:
לכל אדם יש עיגול בלב,עיגול שמחה
לפעמים העיגול קטן אך הוא יכול לגדול,
לגדול ולגדול...
כאשר עיגול השמחה גדול, הוא שולח
עיגולים קטנים למקומות נסתרים בגוף
מקומות שלפעמים כואבים.
ככל שיש יותר עיגולים קטנים,
פחות מקומות כואבים.
יש אנשים שעיגול השמחה שלהם קטן
ולנו יש תפקיד - ...לעזור לו לגדול.
ודאי שואלים אתם "איך ?"
כל אחד מאתנו חושב על דרך
אפשר להביא לו סוכרייה
לתת לו פרח, לשיר לו שיר
או אפילו לומר לו: "בוקר טוב ,מה שלומך היום "
והכי חשוב זה לעשות זאת בכיף,
בשמחה,מכל הלב.
שתזכו לעשות הרבה עיגולי שמחה לאחרים,
ובזכות שתגדילו עיגולי שמחה של אחרים
גם העיגול שלכם יגדל.
כתבה: דסי רבינוביץ ז"ל.
החיוך- "לחיוך אין מחיר
החיוך בחינם
אז חייך!
חייך בעניים, חייך בכל הפה,
כי חיוך מדבק ואיננו מרפא,
מוחק דאגה,כעס,וכאב
ובניגוד לאמרה המוכרת:
"המתחיל במצווה אומרים לו גמור"
אצלנו אומרים במבט מחייך:
"המתחיל בחיוך, אומרים לו המשך".
איגרת הפורים:
"... ואם עסקנו באיגרת הפורים- אז רעיון קטן מדברים ששמעתי וקראתי- כפי שהבינותים.
ר' אריה הביא לנו בשם הא"רי ז"ל: ביום הכיפורים חייב אדם להגיע לאותה מדרגה אליה הגיעו בפורים.
הדבר מתמיה- הדברים יובנו אם נתייחס למצווה אחת ממצוות הפורים- "חייב אינייש לבסומי עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי".
שיכור הינו אדם המגלה את כל תוכנו החוצה! הוא פועל לפי תת הכרה, לפי הרגשות האמיתיים שלו ללא מעצורי השכל ומעצוריו החיצוניים. כשאדם עומד בתפילה ביום הכיפורים ומבטיח לעצמו ולה' הבטחות וקבלות שבלב לעתיד- הוא צריך שיהיה במדרגה של פורים, שאלו יהיו דברים פנימיים ועמוקים.
שהוא יהיה אז אמיתי-כשבעת שכרות. זה אולי הערך היחידי שקיים בשכרות: אדם יודע מיהו ומהו... בתוך גבולות. אם נדע לא לחרוג ממסגרת ההלכה, אם נדע שגם בפורים קיימת כל התורה וכל המצוות בין אדם לחברו... ונשמור על כך גם בתוך כל זה- פירוש הדברים שקנינו לעצמנו בקניין את כל המצוות הללו!
כתב: בני גל הי"ד
כשכתבתי לפניו התורה ואלה המשפטים (סימן י' חלק ראשון מלקוטי מוהר"ן) המתחלת: כשיש דינים חס ושלום על ישראל, על ידי ריקודין והמחאת כף נעשה המתקת הדינים וכו', אמר לי: כך אמרתי, שעכשו נשמע גזרות חס ושלום על ישראל והנה הולכים וממשמשים לבוא ימי הפורים האלה (כי התורה הזאת נאמרה סמוך לפורים) ויהיו ישראל מרקדים וימחאו כף ועל ידי זה ימתיקו הדינים. וחזר וכפל דבריו ואמר בפה מלא כך אמרתי: וכונתו היתה להעיר לבבנו שנדע ונבין שכל דברי תורתו הקדושה אף על פי שיש בה עמקות גדול ונורא מאד מאד ורזין עלאין וסודי סודות עמוקים ורחבים מני ים בכל דבור ודבור, אף על פי כן עיקר כונתו שנשמע ונקבל דבריו הקדושים בפשיטות לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תורתו בפשיטות ובתמימות. כמו למשל התורה הקדוש הזאת שנאמר שם שעל ידי המחאת כף ורקודין נמתקין הדינים, היתה כונתו כפשוטו, שיחזקו עצמן לשמח בימי שמחה, כגון פורים וחנוכה וימים טובים או חתונה וכיוצא בזה כל מיני שמחה של מצוות שיחזקו עצמן בשמחה גדולה עד שיזכו להתעורר לרקודין והמחאת כף, ועל ידי זה ימתיקו הדינים. כי כל דברי התורה לא בשמים הוא לאמר, שאין מי שיכול לזכות לזה להמתיק הדינים על ידי המחאת כף ורקודין כי אם גדולים בני עליה. רק כל אחד מישראל יש לו כח הזה כשיקוים הדברים כפשוטן באמת ובתמימות: (שיחות הר"ן קל"א)
"כבר ידעת הרבה שבהכרח שיעבור על האדם כמה וכמה שינויים בכל יום וצריכין להאמין שהכל לטובה, אפילו כל מיני בלבולים ומניעות העוברים בכל יום, ובפרט בצוק העיתים הללו באחרית הימים האלו. ואין חיותינו כי אם על חסדיו המרובים.
ואם עדין אתה משתומם ממה שנעשה עמך ואתה מבקש לישב בשלוה. גם אני חפץ בזה, אבל מי שזוכה לזה, בפרט בעיתים הללו עת צרה הוא ליעקב וממנה יושע. רק צריכין להפוך היגון והאנחה לשמחה, מה שאף על פי כן אנו זוכים לכל הנקודות טובות שאנו חוטפין בכל יום ובכל יום יהיה בעיניך כחדשים, קווה להשם ויושיע לך". (רבי נתן- עלים לתרופה)
"יש שמחה חיצונית ויש שמחה פנימית- שמחה חיצונית היא אשליה שאדם יוצר לו באופן מלאכותי כדי לברוח מעצמו.
ואילו שמחה פנימית נובעת מליבו של אדם בריא, כמו מעיין חי הוא, מאירה לאדם את עצמו ומחזירה אותו אל נשמתו ואל טבעו האמיתי, כי השמחה עצמה היא המצב הטבעי של הנשמה". (הרב בר שאול)
"לכולנו יש בעיות, ומאין, ניקח את השמחה? והתשובה: ניקח שמחה מהדברים הטובים שאנו עושים - מה שנקרא שמחה של מצווה. שמחה של מצווה היא המודעות הפנימית, התודעה הפנימית של האדם שהוא טוב וישר, ולא חסר לו שום דבר אחר. אין לו צורך בשום פרס. על זה שכר מצווה מצווה (שבות ד' ב') הוא שמח שעושה מצווה, ומשתוקק לקיים עוד מצווה". (הרב שלמה אבינר)
"השמחה שישמח אדם בעשיית המצווה ובאהבת האל שציוה בהן עבודה גדולה היא...ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה' שנאמר:"והמלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה'" (הרמב"ם, זמנים)
"רבי נחמן היה שרוי בצער כבד.זה עתה נפטר בנו הפעוט. חסידיו הקרובים ביותר שבאו לנחמו, לא יכלו לעמוד בפני צערו וברחו מהחדר. כששבו ביום המחרת אמר להם הרבי,"אילו לא ברחתם, הייתי מגלה לכם דבר מה נפלא".אז פתח בשיעור שנושאו היה "גן הנשמות", בו הסביר כיצד אנו יכולים למצוא משמעות תקווה ושמחה גם בסבל הגדול ביותר.
"אם אינך חש בשמחה, העמד פנים. אפילו אם אתה שרוי בדיכאון, התאמץ לחייך, התנהג כאילו אתה שמח.והשמחה האמיתית...בוא תבוא" הרגל את עצמך לזמר ניגון זה ייתן לך חיים חדשים, וימלא אותך שמחה". (רבי נחמן)
"עצבות – נועלת שערי שמים
תפילה – פותחת שערים נעולים
והשמחה – בכוחה לשבר חומות."
"בעשרה לשונות של שמחה נקראו ישראל: גילה, שישה, שמחה, רנה, פצחה, צהלה, עלצה, עלזה, חדווה, תרועה".
"תנו רבנן: "אין עומדים להתפלל לא מתוך עצבות, ולא מתוך עצלות, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך שיחה, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך שמחה של מצווה. וכן לא יפטר אדם מחברו לא מתוך שיחה, ולא מתוך שחוק, ולא מתוך קלות ראש, ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך דבר הלכה". (מסכת ברכות ל"א)
מה ההבדל בין שמחה לצחוק? צחוק פירושו שמחה אינסופית, אני לא יכול להפסיק להיות שמח. אם זו שאלה של חיים ומוות אני לא שמח, אני צוחק. אם דנים מישהו למוות ומודיעים לו שיש לו חנינה, האם הוא שמח? הוא לא יכול להאמין. אם ח"ו מישהו טובע, וממש בשנייה האחרונה של חייו אני מוציא אותו, האם הוא אומר: 'אה, עשית אותי כל כך שמח שהצלת לי את החיים'?? זו לא שאלה של שמחה, זה הרבה יותר עמוק. כשמשיח יגיע כתוב: 'אז ימלא שחוק פינו'…עד שמשיח בא אנחנו חושבים שזה עניין של שמחה, אבל כשמשיח בא 'אז ימלא שחוק פינו'. אני מבין שזו לא שאלה של שמחה. אני ממש לא יודע איך הסתדרתי, זאת הייתה ממש שאלה של חיים או מוות. אני רוצה לומר לכם משהו יותר עמוק. יצחק אבינו לא נקרא שמחה. יצחק זה מלשון צחוק. אתם יודעים מדוע יצחק נקרא מלשון צחוק? כשלאברהם ולשרה נולד תינוק, זאת לא הייתה שאלה של שמחה. האם אתה חושב שלאחר שיצחק נולד, שרה פנתה לעזרת נשים של בית הכנסת של בעלה ואמרה: 'אני כל כך שמחה'?? נאום קלסי? האם אתה יכול לדמיין את שרה אימנו שאומרת: 'אני שמחה'?? 'אז ימלא שחוק פינו'...(רב שלמה קרליבך מתוך המאמר "אספר לכם איך היו שמחים, הרב יאיר דרייפוס)
